השפעת הסגרים כתהליך פוסט קורונה בקרב ילדים והורים.

השפעת הסגרים כתהליך פוסט קורונה בקרב ילדים והורים. איה פרישקולניק: בישיבה זו נתמקד בנושא האלימות בבתי הספר והגנים. אנו מרגישים שיש תופעות של פוסט קורונה בקרב הילדים, אשר פורקים כל עול ולחץ בכותלי בתי הספר. משהו קרה בכל הנושא אחרי תקופת משבר הקורונה ואין מספיק שיתוף פעולה וסובלנות מצד ההורים. מובן שכל הורה שנוגעים בילד שלו זה כמו לגעת בנפשו וברוחו אך מצד שני המערכת מנוהלת על ידי משרד החינוך והוא זה שמחליט אם הילד יוצא מבית ספר למסגרת אחרת וצריך גם הסכמת הורים להעברה. לא עיריית הרצליה היא זו שמחליטה וזה יוצר המון תסכול מצד ההורים. כמו כן, להעביר את הילד ה"בעייתי" זה לא הפתרון, מה שנדרש זה תהליך בית ספרי עמוק שמלווה על ידי צוותי מקצוע ומוצא את הדרכים לטפל בבעיה ולא "לגלגל" אותה הלאה. אנו מודעים וקשובים לכל הבעיות ועושים את המקסימום כדי לפתור אותם. בישיבה זו רצינו לשתף אתכם בכל מה שקורה בעיר ולחשוב על הדרכים לשיפור המצב. ד"ר יעקב נחום: הצוותים החינוכיים מדווחים שהתלמידים מתקשים להקשיב במשך זמן ולעבור משיעור לשיעור וזאת לצד התרופפות דרמטית במשמעת. אנשי חינוך, פסיכולוגים ויועצים חינוכיים צפו את התופעה מבעוד מועד וסברו כי ייתכן שילדים יחזרו לבית ספר עם מצבור של חוויות רגשיות אחרי תקופת החירום וכן עם חשיפה לתכנים לא מתאימים. מצב זה בא לידי ביטוי באלימות, התפרצויות זעם וחוסר יכולת לווסת ולנהל סיטואציות חברתיות מורכבות. דיברנו על זה בעבר כאשר הבאנו בפניכם סקירה על המצב הרגשי והנפשי של המורים, הגננות והילדים בעקבות משבר הקורונה. צפינו את הקשיים וידענו שתגיע הפוסט קורונה. הפוסט קורונה באה לידי ביטוי באירועים קשים מאוד של ילדים שמאבדים שליטה, תופעות קשות שלא הכרנו לפני כן ולצד זה יש גם את הקושי של התנהלות ההורים. הדר לוסטיג: זה שילוב של מורים, הורים וילדים וכולם נמצאים באותו סיר לחץ. הילדים נמצאים תחת לחץ של לימודים, של השלמת פערים ושל בעיות מהבית לאחר תקופת הקורונה. גם ההורים על הגבול וגם המורים נמצאים בחשש ולחץ מהקורונה במהלך השיעורים. יעל חקון יוסף: במסרים שלנו אנו רוצים שהמנהלים שלנו יהיו פרואקטיביים ולא ריאקטיביים. אנו לא רוצים לחכות שיהיה אירוע, ואז לטפל בבעיה, אלא לייצר כמה שיותר פעולות מקדימות אשר יקטינו את הסיכוי לכך שהאירוע בכלל יתרחש. הילדים הגיעו אחרי שנה וחצי שיצאו לגמרי מלמידה ופתאום חוזרים לבית ספר ללמוד ביחד באותה כיתה, כל ילד נושא אתו מטען מאוד גדול מתקופת השהייה בבית. ד"ר יעקב נחום: אני רוצה להקריא לכם עוד דוגמה, של מנהלת חט"ב ממרכז הארץ, שתראו שהתופעה היא תופעה ארצית ומערכת החינוך לא יודעת להתמודד איתה. זה פוסט טראומה. אנו נאנקים לא רק תחת בעיות האלימות אלה גם תחת המחסור בכוח אדם, שזו מצוקה לא פשוטה. "מנהלת חט"ב במרכז הארץ הבהירה כי בנוסף למחסור הקשה במיומנויות חברתיות תלמידים חזרו עם פערים לימודיים גדולים וקשיים במיומנויות למידה. רבים חזרו ללא כללי התנהגות ראויים ועם קושי בניהול קשרי חברה והעדפה מובהקת ליחידניות ולעבודה מול מחשב או טלפון נייד." מה שחשוב להדגיש כרגע זה שיש לנו בעיה קשה מאוד גם עם הורים. הם לא מסייעים, ואף מקשים לפתור את הבעיות. גם הם הפכו לאלימים וחסרי סבלנות, ולא דוחים סיפוקים. אנו רואים זאת החל מהגנים ועד לתיכונים. וצריך להבין שדרך העבודה שלהם היא הדרך התקשורתית. הם נמצאים היום בשלב של לקצר תהליכים, מאיימים, פונים ישר לתקשורת, מצלמים סרטונים, שולחים מכתבים מעורכי דין, צועקים על מנהלים. תופעת האלימות בבתי הספר מחמירה גם כי אנו מרגישים שההורים הם לא שותפים שלנו. אתם צריכים להבין שכמעט רוב הזמן שלנו אנו נמצאים בישיבות ובוועדות מול הורים מנהלים ותלמידים כדי לראות איך אנחנו פותרים את הסוגיות האלו בצורה הכי מעמיקה שאפשר. אך צריך לזכור כי לרוב ההורים היום לא מוכנים לתהליכי עומק אמתיים אלא רוצים פתרון מידי וקל. הדר לוסטיג: אני חושבת שאם הורים יתקלו כל פעם באותה תגובה- שאלו החוקים שלנו, אתה מוזמן לקחת את הילד שלך- אין ספק שהם יהיו מתוסכלים. איה פרישקולניק: חייבים את שיתוף הפעולה של ההורים. לחינוך הילדים שלנו יש שלושה שותפים- מערכת החינוך, ההורים והילדים. ד"ר יעקב נחום: על כל הקשיים שכבר העליתי יש גם את התיקון לחוק החינוך המיוחד. התיקון מאפשר להורים לבחור את המסגרות של הילדים שלהם. אם עד היום כשילד עבר ועדת אבחון וזכאות-הוחלט שהוא הולך לכיתת חינוך מיוחד, היום הורה יכול להכניס אותו לכיתה רגילה מידה וירצה. זה גרם לכך שילדים שצריכים להיות במסגרות של חינוך מיוחד, אשר יודעות לתת להם את המעטפת והכלים הנדרשים, נמצאים בכיתות רגילות. כל זה גם עם המחסור החמור בסייעות ולצוותי החינוך לא ניתנו כלים והכשרות מתאימים. על הרקע הזה נוצרים אירועים שאי אפשר לפטור אותם. בשלב הראשון צריך לטפל בחוק הנורא הזה. במפגש עם שרת החינוך העלנו את הנושא והוא נמצא כבר בטיפול והכוונה היא מתכוונת להוציא תיקון לתיקון החוק. בנוסף לזה הילדים כל הילדים, שרובם היו פעם נורמטיביים לחלוטין, עברו תהליך קשה מאוד. רובם הגיעו לבית ספר ללא מיומנויות חברתיות ובמצב פוסט טראומטי. התופעה הזו של ילדים שיוצאים משליטה, ולא יכולים לשבת בשיעור לאורך זמן או ילדים שמגיבים בצורה קיצונית, הביאה את המערכת למצב שבתוכה התחילה להתחולל אלימות קשה. האלימות מופנית גם כלפי המורים, גם כלפי הגננות, וגם בין הילדים. אלה הבעיות, ככה אנו רואים את התמונה. זה קורה גם בתנועות הנוער וגם בחוגים. מדובר בתופעה רוחבית אשר נוגעת לכל המקומות שבהם נמצאים הילדים. יעל חקון יוסף: חוץ מנושא הילדים, ומה קרה בעולם הפנימי שלהם, אני שוב רוצה להדגיש גם את סיפור ההורים שנמצאים בחוסר סבלנות. הם לא מוכנים להכיל את האירועים שקורים ויש את המערכת ששם יש חוסר גדול מאוד במורים ובסייעות. גם תחלופת הצוותים מאוד גדולה. בנוסף קלטנו לא מעט ילדים חדשים בעיר, שאנו לא מכירים את הרקע שלהם וחלקם הגיעו עם