תכנית עירונית לצמצום האלימות במוסדות החינוך.

תכנית עירונית לצמצום האלימות במוסדות החינוך. איה פרישקולניק- אחה"צ טובים לכל הנוכחים , נעשה סבב היכרות קצר ונתחיל . יעקב נחום –עברנו תקופה מאוד קשה, תקופת הקורונה, תקופה שבה התנתקנו מהסטביליזציה הילדים שהו בבתים ,ובאו לסירוגין לבתי הספר. שנתיים של חוויה לא פשוטה שיצרה משבר כוללני והוא בא לילדי ביטי בצורה מאוד קיצונית בכל מה שקשור בהתנהגויות של אנשים. סף האלימות בעולם שבר שיאים והוא בא לידי ביטוי בטרור שהולך וגובר חוויה של אלימות במשפחה שהולכת וגדלה התאבדויות ואלימות במוסדות החינוך. סף הסובלנות של ההורים וסף הסובלנות של התלמידים בינם לבין עצמם הצטמצם עד כדי כך שאנחנו לא מספיקים לטפל בבעיות האלו. אחרי שעברנו את תקופת הקורונה היה פרץ מאוד גדול של אלימות שלא הכרנו לפני כן , התדירות של האלימות במערכת החינוך היתה מאוד גדולה שלא הספקנו לעקוב אחרי בעיות חריגות . העימותים בין הורים לצוות החינוכי היה הרבה יותר גדול ממה שאנחנו הכרנו . מס מקרי האלימות עלה בכל הארץ ובהרצליה לפי ההשוואה המקרים נמוכים . אך רצינו לעשות בדק בית משלנו. עשינו ניתור של מקרי האלימות וראינו את כל שכבות הגיל את כל סוגי האלימות והבנו שאנו חייבים לעשות משהו בנידון. לכן הרשות המקומית יחד עם ועד ההורים העירונית החלטנו ללכת על מהלך מאוד גדול. חשבנו שנכון קודם כל לבדוק מהם הגורמים שיוצרים את פרץ האלימות, מאיפה זה מגיע בכלל ומהם הגורמים שאנחנו יכולים לשלוט ולטפל בהם כדי למנוע את ההתפרצות מבעוד מועד . קראתי הרבה מאמרים וניסתי לדלות מתוך המאמרים האלו מאיפה מגיע פרץ האלימות ויצרתי רשימה מאוד גדולה של גורמים שאנחנו יכולים לטפל בהם זה מתחיל מהמצב הסוציואקונומי של משפחה וחלה בהתנהגויות של הורים שמשפיעות על ילדים בתוך המשפחה ויוצרים השלכה כלפי הסביבה ומצוקה של פרנסה , אך נשאלת השאלה איך מתערבים ? מי מתערב וכמה . עופר לוי – אני חושב שלשינוי הרגלי הלמידה יש השפעה מכרעת .ילדים שהתרגלו ללמידה מול הזום ופתאום להחזיר אותם ללמידה פרונטלית זה מאוד קשה הילדים התרגלו להיות אדונים לעצמם . יעקב נחום – נכון מאוד, הילדים איבדו את המיומנויות החברתיות הבסיסות התוצאה ברורה צריך לשקם את המיומנויות האלה ולהביא את התלמידים לאותו מקום שהיו לפני תחילת המגיפה. בדקנו גם את הענישה של בתי ספר ואת המשמעת , המשמעת צריכה להגיע מרמה של חינוך ונתינה ולא מדיקטטורה , צריך לשנות האווירה . מצאנו שישי לנו מקום לסייע ולעזור . נתכנס כולם ל- 2 ימי עיון של סמינרים במלון דניאל מהבוקר עד הצהריים. שולחנות עגולים עם מנחים מקצועיים שילוו את התהליך , התהליך יתועד אנחנו נקבל משימות וכמובן שנצטרך לבצע את המשימות הללו השותפים שלנו יהיו נציגי מנהלים נציגי מחלקות השפ"ך נציגי תלמידים מתי"א, משהו מאוד גדול, בעל משמעות ובסוף נקבל החלטות חשובות ונצא עם תוצר משמעותי. לפני שהתחלנו בתהליך ביקשתי לבדוק את כל התוכניות הרגשיות והערכיות בבתי הספר ולראות האם יש היגיון בתוכניות הללו וגילינו שיש המון תכניות אך לא בהכרח יש קשר ביניהם. אין תכנית עם רצף תהליכי חינוכי. ביקשתי לעשות סדר בתוכניות האלה ולעשות רצף נכון בין התוכניות. גם בחינוך הפורמאלי וגם בבלתי פורמאלי לחבר ביחד את על המערך וליצור תכנית עירונית נכונה. עופר לוי – אני יכול להגיד לך שבחינוך הבלתי פורמאלי יש הרבה פחות אלימות ילדים באים מרצון . ליטל ברדא – זה ממש לא נכון, בתנועות הנוער יש המון אלימות. זיו עומר – צריך לחבר בין החינוך הפורמאלי לבלתי פורמאלי לדוג' יש מאמן שהוא חצי אלוהים בשביל הילד ומורה שהילד לא סופר אותה , המאמן צריך לתפוס אותו לשיחה ולהגיד לו שאם לא יתיישר לא יכנס להרכב . אריאל זיו – צריך להתאים את הסגנון של התוכנית עבודה שאתה מדבר עליה לסגנון ילדים או לקב' ילדים. יואב סטרוגו – אנחנו במועצה התחלנו לעבוד אך עוד לא הוצאנו את זה לפועל חשבנו שצריך להתחיל לפעול בגילאים הצעירים התחלנו ליצור שיתוף פעולה עם פרלמנט הילדים ובעצם להשפיע בגילאים הצעירים עוד לפני שהם מגיעים לחטיבות ולתיכונים ולעקור את הבעיה מהשורש. ליטל ברדא – גם בתנועות הנוער נעשו מעגלי שיח בנושא אלימות. וגם מועצת הנוער פועלת בנושא ויצאה עם מסר " לא להשאיר ילד לבד בבית " . איה פרישקולניק – גם הנהגת ההורים יצאה עם קמפיין בנושא האלימות אך הוא לא חדר מספיק. זיו עומר –רצינו לצאת עם מסר שלא עוברים לסדר היום כאשר נתקלים באלימות. אני חושב שצריך להוסיף הרבה יותר חוגי ספורט בבית ספר הילד מוציא המון אנרגיה וחוזר שלב לכיתה. הילה מויאל – אני מזהה שבגיל המאוד צעיר חסר להם מיומנות של אמפטיה וראיית האחר הם יכולים לדרוס אחד את השני. אם פעם הייתי רואה את זה בשכונות מסוימות היום זה גורף .אני מקבלת ילדים שנולדו לתוך הקורונה. רבקה שמש – אני חושבת שאין פתרונות קסם, הפתרון צריך להיות משולב ונאמרו פה הרבה מאוד דברים שמובילים לפתרון. כשאני נכנסתי לחטיבת סמדר הייתי בהלם מכמות האלימות ולכן יצרתנו המון קב' קטנות של העצמה, קב צילום, כדורגל, משחק כל ילד ומה שהוא מתחבר ואוהב. שנית אמרתם גבולות אצלנו הילדים מפקידים פלאפונים, אומנם זה מאוד מעצבן אך מצד שני הילדים משחקים בינם לבין עצמם בלי פלאפונים משחקים במשחקי קופסא, ספורט. ברמה העירונית אפשר להציע הדרכות ממוקדות להורים . רק פתרון מערכתי יוביל לשינוי רצוי והכל ממקום מכבד וערכי. מעיין אלפי – אני הייתי בשנה שעברה בקב' אתלטיקה וכדרוגל והשנה סגרו את הקב' שלנו וחבל. כשיש לילד תרבות פנאי האלימות פוחתת. חגית אבירם- את בהחלט צודקת, תרבות פנאי טובה היא תחליף ראוי להתנהגויות סיכוניות, אני אבדוק את הנושא. אני גם רוצה להתייחס באופן כללי לאלימות ולומר שיש לנו שותפים מאוד מכובדים בכל מה שקשור לבני הנוער וזה ההורים הכל צריך להיות בשיתוף פעולה אחרת כל מה שננסה לבנות לא יצליח. אם מדברים על גיל חטיבות הביניים אחד הדברים שהמחקרים מדגישים זה את ההשתייכות הקבוצתית הקטנה. איה פרישקולניק – חגית מובילה