שאילתה 4 - פיטורין שלא כדין (בהתאם לסעיף 36(א) לתקנון בדבר ישיבות

שאילתה מס' 4 ע"י חברת המועצה אתי נחום בנושא: פיטורין שלא כדין (בהתאם לסעיף 36(א) לתקנון בדבר ישיבות מועצה, זימונן והנוהל בהן) 1. לפני כמחצית השנה, הוחלט בעירייה להורות על פיטוריו של עובד עירייה בשם מ.מ. בגין חשדות לכאורה לעבירה משמעתית. ברם, במקום לנקוט בהליך של העמדה לדין משמעתי (שבו ניתנת לעובד זכות התגוננות מלאה בהליך משפטי שבבית הדין המשמעתי), הוחלט בעירייה לפטרו שלא כדין תחת מסלול של "אי התאמה" מינהלית. 2. והנה, בית הדין לעבודה במחוז תל אביב (בסע"ש 24-08-4724 מ.מ. נ' עיריית הרצליה), פסק כי החלטה זו של העירייה, הייתה בלתי חוקית ומנוגדת להלכות בתי הדין לעבודה, תוך שהורה על ביטול הפיטורין שנעשו שלא כדין (ומחמת הדרישה של מר יהודה בן עזרא לקיצור השאילתות - אמנע מלצטט את הלכות בתי הדין לעבודה). 3. הנה, שוב, אנו עדים למינהל בלתי תקין מטעמם של "אנשי שלטון החוק הפיקטיביים", ושוב אנו רואים פגיעה בפרנסה של עובד בדרך בלתי חוקית ודרקונית, עד כדי שבית הדין לעבודה נאלץ להעמיד את גורמי העירייה במקומם ולהציל את העובד המוחלש מפני השימוש לרעה בכוחם העוצמתי של גורמי העירייה. 4. על כן, הנני לשאול: א. מי הגורם בעירייה שהחליט על נקיטת הליך פיטורין שלא כדין, בדרך של מסלול "אי התאמה" במקום המסלול של הדין המשמעתי? ב. מה היה הדחף לפטר את העובד בהליך מינהלי, שמנע ממנו אפשרות להתגונן בהליך שיפוטי אובייקטיבי (כפי שקיים במסלול המשמעתי)? ג. האם יש קשר לנקיטת הליך פיטורין בלתי חוקי נגד העובד האמור רק מחמת השקפת עולמו הפוליטית הימנית שלא תואמת את השקפתו האישית של ראש העיר? ד. הכיצד ישא הגורם שקיבל את ההחלטה הבלתי חוקית באחריות למעשיו? או שגם כאן, הגורם בעירייה יקבל פטור וחסינות מהחלטתו הבלתי חוקית ויהיה טיוח של העניין? ה. וכמובן, השאלה המתבקשת – איך היועצת המשפטית של העירייה לא פעלה כ"שומר סף" והעירה על כך שהפיטורין נעשו במסלול בלתי חוקי. תשובה לשאילתה מס' 4 כפי שנאמר לא פעם מועצת העיר אינה מקום לדיון לגופו של אדם ספציפי, ואף הפעם לא נחרוג ממנהגנו ובפרט שמדובר בהליכים תלויים ועומדים והליכים עתידיים שטרם הסתיימו. ככלל נציין שהשאלה האם לנקוט הליך מנהלי או הליך משמעתי ביחס למעשה המעיד על אי התאמה של עובד ויש לו גם היבט משמעתי היא החלטה שבשיקול דעתה של העירייה בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה. בית-הדין לעבודה סבר אחרת מהעירייה וזאת במסגרת בקשה לסעד זמני שהגיש העובד, שאינו סופי, אולם אין בכך כדי להפוך את החלטת העירייה לפעול לפיטורי העובד בהליך מנהלי, להחלטה בלתי חוקית ובוודאי שלא בשלב זה. מקום שבית-הדין לעבודה קבע זמנית אחרת, העירייה החליטה לפעול בהתאם להחלטה הזמנית של בית הדין, כלומר, לפעול באפיק המשמעתי. בהתאם לכך העירייה פועלת בהתאם לצו השיפוטי הזמני ולא באופן בלתי חוקי. ביחס לטענה המופרכת כי יש קשר בין ההחלטות שהתקבלו לדעותיו הפוליטיות של העובד המדובר בטענת שווא, שלא נטענה מעולם, ואף לא נטענה במסגרת ההליכים המשפטיים.