הצעה לסדר 1 - עבירות משמעת של מורה בתיכון בהרצליה

הצעה לסדר מס' 1 ע"י חבר ת המועצה אתי נחום בנושא: עבירות משמעת של מורה בתיכון בהרצליה הנני להגיש בזאת הצעתי לסדר לקראת ישיבת מועצת העיר הקרובה, והכל כפי המפורט להלן : 1. לאחרונה פורסם כי מורה תיכון בהרצליה, בשם: "יותם גוטמן", התבטא בפומבי (תוך פרסום באינטרנט) כלפי אמא של חטוף (שנהרג), בזאת הלשון: " אפשר להגיד שהיא בלתי נסבלת? ביביסטית מתועבת שזורחת מאז שירו בבן שלה. אני שמח שהוקל לה, אבל למה אנחנו צריכים לסבול אותה באולפנים?". "עוד כשהוא היה חטוף היה הייתה נראית קוקו, מאז שהוצא להורג היא עשתה מייקאובר ומפזזת באולפנים בהיי." 2. בנוסף, מתברר כי המורה האמור, גם בעבר התבטא בפומבי בעד סרבנות לשרות צבאי או ל"אי התנדבות" (שמבחינת הקורבנות של החמאס שנותרים חשופים – אין זה משנה הרבה אם זו סרבנות או "אי התנדבות"), ואף התברר, כי באירוע אחר, המורה כינה שר בממשלת ישראל במונח "חלאה". 3. אם כן, מתברר כי המורה האמור, הינו תועמלן פוליטי מובהק ואגרסיבי, אשר עושה שימוש בלשון בוטה, מבקר בפומבי שר או שרים בממשלת ישראל (לרבות החלטותיהם), ומביע במשך תקופה ארוכה ובאופן עקבי, עמדות פוליטיות קיצוניות בעניינים השנויים במחלוקת במישור הציבורי. 4. בחוזר מנכ"ל משרד הפנים (חוזר מנכ''ל תשסט/ 8(א)(, כבר נכתב על מקרה מסוג זה, כדלקמן: "על עובד ההוראה, כמי שאמון ומופקד על תלמידים, להיראות בציבור נטול פניות, לרבות פניות פרטיות, נייטרלי ואובייקטיבי ככל האפשר . עליו לנהוג איפוק וסובלנות, ולא לבכר ולעודד עמדה פוליטית כזו או אחרת על רעותה . חשוב לציין שאי-עמידה בהוראות עלולה לגרור נקיטת הליכים כקבוע בדין." גם בית המשפט העליון, התייחס למקרה שעובד ציבור (לרבות עובד עירייה או גוף המוקצה מטעם העירייה), מרשה לעצמו להפוך את עצמו לתעמולן פוליטי בתדירות קבועה ובאופן אגרסיבי, כפי הסיקור של בית הדין הארצי לעבודה – בבר"ע (ארצי) 08-647 ג'והיינה חוסיין - מדינת ישראל - נציב שירות המדינה: "..הלכה פסוקה היא מיני כבר, כי מתוקף מעמדו ותפקידו, חלה על עובד הציבור החובה להימנע מהשמעה בפומבי של עמדות ודעות בעלות גוון פוליטי מובהק בסגנון בוטה, כדי שלא ייפגע אימון הציבור בשירות הציבורי ותכליתו. בפרשת גדעון ספירו [עש"מ 86/5 גדעון ספירו נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד מ(4) 227 (להלן: עניין ספירו)] הטעים הנשיא מ' שמגר: "עובד הציבור צריך לשמור בעיני הציבור על תדמית ניטראלית, שאינה משועבדת להשקפה פוליטית מוגדרת. נזקק אליו הציבור כולי, על כל זרמיו וגווניו, ולא רק אלה המזדהים עם השקפותיו. ואם הוא נוטל חלק בוויכוחים פוליטיים פומביים, במיוחד בסגנון קיצוני ומיליטאנטי, נוצר הסיכון, שחלק מן הציבור לא יראה בו עובד של הכלל שהוא נטול פניות..במלים אחרות, תדמיתו של עובד כחסר פניות וכחסר העדפות פוליטיות..נעלמת עקב עוצמת מעורבותו הפוליטית הפומבית ועקב השמעתה ברבים של הביקורת בעלת הגוון הפוליטי המובהק על מדיניות הממשלה או נטילת חלק בוויכוח פוליטי פומבי תוך צידוד בגישה פוליטית פלונית...הוסיפה השופטת ד' בייניש בפרשת גרשון תירם [ער"ם 05/1430 גרשון תירם נ' עיריית תל אביב, [פורסם בנבו], 7.11.05] ועמדה על המגבלות והסייגים החלים על עובד ציבור בחופש הבעת הדעה והביקורת בנסיבות, בהן נוצרת ודאות קרובה של נזק או של פגיעה בשירות הציבורי או באינטרסים אותם הוא משרת, תוך שציינה כך: "עובד ציבור בחר במשרה בה טמון מניה וביה העדר פניה פוליטית. משרה ציבורית ופעילות של תועמלן פעיל וקולני, המטיף למען השקפה פוליטית מובהקת, אינם מתיישבים זה עם זה. הפגיעה נובעת כאן הן מעצם העיוות של התדמית של השירות הציבורי והן מן הפגיעה ביכולת הפעולה של השירות הציבורי..אף אין לקבל את טענת העובדת כי אין להשעותה מן הטעם שהתבטאויותיה באירוע לא היו במסגרת העבודה. כללי המשמעת לפי חוק המשמעת חלים על עובד המדינה, בין אם ביצע את העבירה במסגרת עבודתו הרגילה, או בתחום אחר עליו חלים אותם כללים... " 5. זאת ועוד, לגבי הביקורת של המורה על שרי הממשלה, לרבות כינוי השר שיקלי "כחלאה", ראוי להפנות להוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך לעיל, אשר קבע: "נאסר על כל עובדי ההוראה, ללא הבדלי דרגות ומעמד – להעביר בפומבי ביקורת מעליבה או פוגעת על הכנסת וועדותיה, ובכלל זה החלטות וחוקים שנתקבלו על ידה, וכן על הממשלה ומשרדיה, ובכלל זה מדיניות הממשלה, או על גופי ציבור ועל גורמי ציבור בכירים אחרים (כלל זה חל על עובד ההוראה גם כאדם פרטי, בעת שהוא מביע את דעתו בתקשורת האלקטרונית והכתובה, במסיבת עיתונאים, בריאיון, בנאום, בשידור, בעיתון, בספר או בכל אמצעי תקשורת או מדיה אחרים);" 6. הנה כי כן, התנהגותו של המורה האמור מזה זמן ובאופן עקבי, עומדת בהפרה ישירה לחובותיו כבעל משרה ציבורית, ול חובותיו כעובד הוראה. ויצוין, כי דווקא היותו עובד הוראה היא נסיבה מחמירה מאד מעצם חובתו להוות "דוגמא אישית", כאמור בפסיקתו של בית המשפט העליון - ב עש"מ 03-978 אביבה בנדקובסקי נ' נציבות שרות המדינה: "..מורים, ואנשי חינוך בכלל, מהווים מודל חיקוי לתלמידיהם והם אמונים על סלילת דרכיהם של הילדים ובני הנוער לבניית החברה העתידית. על כן, יש והתנהגות מסוימת תקבל חומרה מיוחדת כשהיא מבוצעת על ידי אנשי חינוך, שהציפיות מהם גבוהות יותר מן המצופה מכל עובד מדינה אחר, וחובת הנאמנות המוטלת עליהם, כלפי החברה וכלפי תלמידיהם בפרט, היא מיוחדת (ראו גם: עש"מ 01/2699 חלף נ' מדינת ישראל (לא פורסם); עש"מ 96/6713 מדינת ישראל נ' בן אשר, פ"ד נב ( 1) ,650 678).." וכאמור בעש"מ 06/3666 אחמד חסן אסדי נ' נציבות שירות המדינה ואח': "..ישנם תפקידים שבהם להפרת הנורמה המשמעתית נודע מישנה חומרה בשל המעמד המיוחד של בעל התפקיד בשירות המדינה. כזה הוא תפקיד המורה והמחנך, המופקד מטעם המדינה על חינוך הדור הצעיר. עובד ההוראה אינו עובד מדינה מן השורה. הו